<h1>לקוטי ראשונים מספר הנר לרבינו זכריה ב"ר יהודה אגמאתי</h1>
<h2>דף יד:</h2>
פירושא אחרינא, שום כסף. פירוש שתשום לניזק מה שהוזק לו בכספים, ותתן לו מן הקרקע מן העידית מה שישוה אותם הכספים ששמת לו. ותהיה השומא בפני ב"ד מומחין. וזה הדין אם יהיו לו עדים מישראל שאינם לא עבדים ולא גוים [שהעידו] לו ששור זה הזיק אותו. ודין הנשים בנזיקים כדין האנשים. ויהיה הניזק [בכלל תשלומין] לפי שהניזק יפסיד חצי הנזק והמזיק חצי הנזק. פרה שהזיקה טלית [וטלית שהזיקה] פרה. פירוש כגון שהיתה הטלית מושלכת בדרך, ונכשלה בה פרה ונפלה ונשברה. מלמד שאין נזקקין ב"ד אלא לנכסים שיש להם אחריות. פירוש ומאי נינהו קרקע. מאי משמע. פירוש מאין נסמוך לזה השוה כסף שהוא קרקע ולא זולתו. ומאי ניהו דאין להם אונאה. פירוש קרקע שוה כל כסף, משום דאין לה אונאה. אי הכי עבדים ושטרות נמי. פירוש דאין להם אונאה. דתנן [ב"מ נ"ו ע"א] אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות, שוה כסף נינהו וגובין מהן, אמאי תניא אין ב"ד נזקקין להם אלא לקרקע בלחוד. והני כולהו כסף נינהו. פירוש ואיך תאמר אין ב"ד גובין לנזקין אלא קרקע בלחוד. הא דתניא אין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות ביתמי. פירוש כגון שה[עידו] עדותם... ומת קודם שיגבהו... ותבע את היתומים בדין, אין ב"ד גובין לו מהם אא"כ הניח להם אביהן קרקע. אבל אם לא הניח אלא מטלטלין אין ב"ד גובין לו מהן. בשתפס מחיים. פירוש מחיי אביהן, ולפיכך גובין לו מהן.
<h2>דף טו.</h2>
פלגי נזקא ממונא. פירוש אם יודה בו חייב, וגובין אותו בבבל. פלגי נזקא קנסא. פירוש ואם יודה בו פטור, ואין גובין אותו בבבל.
<h2>דף כז:</h2>
למקצת. אמר רב פפא התם קרנא דבי עצרי. פירוש (פי מוצע ג'רת אל עאדה יג'עלוא אל עצארין גרארהם וצ'רופהם פמן חית גרת אל רסום ואל עואיד בהדא כאן ילזמה ינצ'ר חית ימשי) [תרגום: פי' מקום שנמשך המנהג שיניחו אנשי בית הבד את כדיהם ונאדותיהם, ומאחר שנמשכו המנהגים וההרגלים בזה היה חייב להתבונן היכן שהולך]. שלח ליה רב חסדא וכול'. הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנקרית, נסחא דיקנית, סנוקרת. פירוש אם יכה אדם את חבירו בארכובתו ישקול שלש סלעים דרבנן דכל סלע חצי זוז, ואם יבעט בו ברגלו נותן לו חמש סלעים. ואם הכה בסנוקרת, י"מ כגון נגיפה במרפקו וכיוצא בזה. וי"מ כגון שנשאו ונפצו והשליכו. ולרבינו נתן בעל הערוך [ערך סנוקרת] לרכובה שלש, מפני שמכה בשלשה פרקים, סוף הירך, וראש השוק, ועצם קטן שבינתים. לבעיטה חמש, מפני שמכהו בחמש אצבעות שברגלו. לסנוקרת י"ג סלעים, כנגד י"ב חוליות שבראשי אצבעות וחוליה ראשונה שבבוהן [שהוא] כנגד שלישית שבאצבע שבצדו. ופירש סנוקרת, מאחורי היד הכהו בפניו. כו"ע ל"פ דעביד איניש דינא לנפשיה. פירוש אלא מיהו כד עביד איניש דינא לנפשיה מיבעי ליה למעבד כדחזי בלא שום שינויא. דאמרינן בהאי ענינא בגמרא [כ"ט ע"א] דחפו לעליון ומתחייב משום שהיה לו לשמטו ולא שמטו. ואמרינן נמי ושלחה ידה והחזיקה במבושיו, בשיכולה להציל ע"י דבר אחר, וכיון שלא עשתה כן ושינתה חייבת. דאלמא כל דעביד דינא לנפשיה ויוכל להציל ולא יזיק את חבירו והזיק חייב. ואם אינו יכול להציל אלא אם יזיק פטור, דעביד איניש דינא לנפשיה.
<h2>דף כח:</h2>
אבל חכמים אומרים נתקל אנוס הוא, ולפיכך פטור דתניא נשברה כדו ולא סלקה וכול'. פירוש והוזק בה אדם. והוא כגון מי שהיה נושא כד מלא מים על כתיפו, ונתקל ונפל. ובשעת נפילתו נשברה כדו. והלכו המים וטינפו את הכלים והזיקו. רבי [מאיר] מחייב וחכמים פוטרים. והאי הוא דאמר אביי לקמן דפליגי בשעת נפילה. ולא סילקה. פירוש והוזק בה אדם. והוא כגון מי שנפל ונשברה כדו, ועמד והניח המים והחרסים והלך לו ולא סילקן. והזיקו. וזה הוא דאמר אביי לקמן דפליגי לאחר נפילה. נפלה גמלו. פירוש והזיקה בשעת נפילתה. ולא העמידה. פירוש והזיקה כשהיא מונחת על הארץ. ר"מ סבר נתקל פושע הוא. פירוש וחייב. ורבנן סברי נתקל לאו פושע הוא. פירוש, אלא אנוס הוא ופטור. ר' מאיר סבר מפקיר נזקיו. פירוש, והזיקו, חייב. ורבנן סברי מפקיר נזקיו. פירוש והזיקו פטור. ומפקיר נזקיו דעלמא לאו אנוס וכול'. פירוש כגון מי שהניח אבנו סכינו ומשאו ברשות הרבים והפקירן והזיקו. קיימא לן כשמואל דאמרן כולן מבור למדנו וכול', פירוש כולם מבור למדנו, חיובם. שכשם שהבור ברשות הרבים חייב כן אלו חייבין. ובכולן אני קורא בהן שור ולא אדם. פירוש שאם נתקל אדם באבנו סכינו ומשאו ומת, פטור הוא כאשר פטור בעל הבור. חמור ולא כלים. פירוש שפטור על הכלים. והני מילי לענין קטלא. פירוש אם מת אדם פטור ממנו.
<h2>דף לז.</h2>
מקצת. ת"ר ראה שור נגח שור לא נגח כול'. פירוש כגון שראה שור יום ראשון ונגחו, וראה שור יום שני ולא נגחו, וראה שור יום שלישי ונגחו, ושור יום רביעי ולא נגחו, ושור יום חמישי ונגחו, ושור יום ששי ולא נגחו. נעשה מועד לסירוגין לשוורים. שתחלת שור שיגח אחר ראיית שור ששי ולא נגחו משלם נזק שלם. ואם ראה אחריו אחר שהוא שמיני ונגחו משלם חצי נזק. ואם ראה אחריו אחר שהוא תשיעי ונגחו משלם נזק שלם. ואם ראה אחריו אחר שהוא עשירי ולא נגחו וראה אחריו אחר שהוא י"א ונגחו משלם נזק שלם. ראה אחריו אחר שהוא י"ב משלם חצי נזק. אבל אם נגח העשירי משלם נזק שלם, ואיקבע מועד לרצופין. ת"ר ראה שור נגח חמור לא נגח כול'. פירוש ראה שור ראובן ונגחו, חמור שמעון ולא נגחו, סוס לוי ונגחו, גמל יהודה ולא נגחו, פרד יששכר ונגחו, ערוד זבולון ולא נגחו. נעשה מועד לסירוגין לכל. ואם נגח סמוך שראה הערוד בהמת בנימין, משלם נזק שלם. נגח סמוך לה בהמת דן, משלם חצי נזק. נגח סמוך לה בהמת נפתלי משלם נזק שלם. (נגח) [ראה] אחריה בהמת גד סמוך לנגיחת בהמת נפתלי ולא נגחה וראה בהמת אשר ונגחה משלם נזק שלם. נגח אחריה בהמת יוסף משלם חצי נזק. אבל אם נגח בהמת גד משלם נזק שלם ואיקבע מועד לרצופין.
<h2>דף לט.</h2>
מקצת. הא גופא קשיא אמרת שור חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור אלמא אין מעמידין להן אפטרופוס לתם לגבות מגופו. ואוקמה רבא הכי, שור חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור, ואם הוחזקו נגחנין מעמידין להן אפטרופוס ומעידין בהן בפני אפטרופוס ומשוינן ליה מועד דכי הדר נגח ישלם מן העלייה, של יתומים.
<h2>דף מד:</h2>
למקצת. אם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש. פירוש וה"ה אם מכרו שהוא מכור. ונעל בפניו כראוי. פירוש דהיינו שמירה פחותה, דאי הות שמירה מעולה לא היה יכול לצאת. שנאמר ולא ישמרנו בעליו. פירוש במועד נאמר זה הדין.
<h2>דף מו.</h2>
למקצת. שור שנגח את הפרה. פירוש ומתה מחמת הנגיחה. ונמצא עוברה בצדה. פירוש והוא מת. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. פירוש ואין לשור המזיק בעובר הזיק כלל. ואם משנגחה ילדה. פירוש וחייב חצי נזק על העובר כמו שהוא חייב חצי נזק על הפרה. (ואם משנגחה ילדה) משלם חצי נזק לפרה. פירוש דודאי הוא הזיקה. ורביע נזק לולד. פירוש דהו"ל הולד ספק שמא קודם נגיחה נולד מת, שמא לאחר נגיחה נולד מת, וממון המוטל בספק חולקין. ולפיכך משלם רביע נזק לולד שהוא חצי החצי נזק. וכן פרה שנגחה את השור. פירוש פרה מעוברת שנגחה את השור והמיתתו. ונמצא ולדה בצדה. פירוש חי. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. פירוש ואי מייתי בעל הפרה ראיה דהאי שור נגחה לפרה קודם שתשליך את הולד מת, דמתידע דמחמת הנגיחה הפילתו, ומשלם בעל השור חצי דמי הולד. ואי לא, משלם הכל. והילכתא כרבנן. זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין. פירוש לפיכך משלם רביע נזק מן הולד. ליתה לפרה. פירוש אלא שמתה או שברחה לאגם. ר' אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים. פירוש (מעני האוחר אל האיג' מתל סוסים מיוזנים משכים היו מאחרין הוו) [תרגום: ענין האוחר משתולל, כמו (ירמיה ה' ות"י שם) סוסים מיוזנים משכים היו, מאחרין הוו]. ויש מפרש [מלשון] והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו [בראשית כ"ב], דבהגדה מפרש שאחר... שהיה האיל נאחז בסבך, והיה נושך אברהם מאחוריו. כשהוא [אוחז] את המאכלת לשחוט את בנו היה נושכו מאחוריו [עד] שהרגיש שנזדמן אותו האיל לעולה תחת בנו.
<h2>דף מז.</h2>
פיטמא לבעל הפרה. פי' רבינו האיי גאון ז"ל. אם תזיק הפרה בגופה, שהוא פיטמא, זולתי מקום הולד, הרי ההזק על בעל הפרה. אבל הזיקה במקום ניפחא, כגון שהזיקה בקרבה מקום הנפח. הילכתא חולקין ההזק ומשלמין אותו שניהן.
<h2>דף נא.</h2>
בור של שני שותפין. פירוש אחר, כגון חצר של שניהם ובור של שניהם והפקירו רשותן ולא הפקירו בורן.
<h2>דף נא:</h2>
א"ר אלעזר המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה כול'. פי' רבינו האיי ז"ל הראשון חייב עד שימסור הדלי לשני וידע השני כי עליו סומך הראשון.
<h2>דף נט:</h2>
ר' שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלם פירות גמורין וכו'. פי' רבינו האי גאון ז"ל. נמצאו שתי מדות. יש דברים שהן נישומין בפני עצמן ואין צריכין לשומן על גב שדה ולא בששים. ויש דברים שאינן נישומין אלא על גב אותה שדה ואף שדה אחר עמה, והן נישומין בששים.
<h2>דף סא:</h2>
היה גדי כפות לו ונשרף עמו חייב, עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור. פי' רבינו האי גאון ז"ל שהרי כלו להו חיציו עד שלא יגיעו לעבד.
<h2>דף סב.</h2>
[ירושלמי ה"ז] הדין אומר סיגין והדין אומר מטקסין. פירוש מטקסין משי, והוא לשון יון. ורבינו יהוסף הלוי ז"ל אמר ודאי דמטקסין הם בגדים חשובים של משי, וסוגין, בגדים שאינן חשובין ואין להם דמים יקרים.
<h2>דף צו.</h2>
למקצת. כיון דמעיקרא ישראל עבדו ליה רבנן תקנתא. פירוש ואין הנגזל מוציא ממנו השבח. או דילמא כיון דאיכא גוי באמצע לא עבדי להו רבנן תקנתא תיקו. פירוש ולא קני כלום.
<h2>דף צו:</h2>
האי מאן דגזל עפרא מחבריה ועבדיה לבינתא לא קני מאי טעמא דהדר משוי ליה עפרא, לבינתא ועבדה עפרא קני. דאע"ג דמהדרינהו ליבני לאו אינהו בעינייהו דגזל, והוי ליה שינויא דלא הדר. הילכך מתניתין דקתני הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזלה, פירוש דשמעת מינה דקני עצים ושיפן נינהו, כגון בוכאני, פירוש כגון דעבדינהו בוכאני. פירוש לפיכך קני, כי שינוי שאינו חוזר לברייתו הוא. אמר להו זילו שיימו ליה שבחא דאשבח. פירוש, כלומר זילו שיימו ליה מה השביחו קרקעיותיו בכרבא וזרעא וישלם לבעל השוורים. אמר ליה רבא תורי אשבח ארעא לא אשבח. בתימה. פירוש כלומר שבח אינו מן השוורים לבדם [אלא] מהקרקע ומהשוורים הוא. אמר ליה סוף סוף גזלה והדרה בעינה. פירוש והשבח לגזלן.
<h2>דף צח.</h2>
שאילו מקמי מר רב שר שלום גאון זצ"ל היכא דמוכרין שלשים כסף בזהוב והפסיד המלך אותו מטבע והוציא זוזים חדשים, כיצד גובה בעל חוב. והשיב אין הדבר תלוי בדינרי זהב אלא בשער ובפירות, אם ישנן במדינה ופחתו מן הזוזים חומש לכל מטבע. וכדרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע. או חדשים או ישנים. ומעלה לכל אחד ואחד חומש כזוזי דאגרדמים עד עשרה תמניה. ואם נפסלו ראשונים ואין יוצאין כל עיקר במדינה, מגבה לבעל חוב מאותן חדשים ואפילו חמשה עשר בזהוב, שלא יפסיד מלוה לגמרי, שלא תנעול דלת בפני לוין.
<h2>דף קב:</h2>
למקצת. א"ר יוחנן ל"ק הא דתני אם פחתו או הותירו לו רבי מאיר היא דאמר קני להו בשינוי, כדתנן לצבוע לו אדום וצבע לו שחור וכול'. והא דתני ידו על התחתונה ר' יהודה היא דלית ליה דקני בשינוי אלא גזלן מפני תקנת שבים. אבל כל המשנה ידו על התחתונה. ועכשיו אם יש בו הפסד יקח דמיו, ואם יש בו ריוח יחלקנו עמו. א"ר אלעזר ממאי דכן הוא. דילמא ע"כ לא קאמר רבי מאיר דהוי שינוי וקונה, אלא התם דאמר לו לצבע צבע לי זה אדום. דכיון דלגופיה חזי, ודאי לאדום נתכוין, שהיא הצביעה הישרה בעיניו, ועל כן כי צבעו לו שחור קנאו, דהא שני דעתו וכונתו. אבל הכא דאמר לו קנה חטים לסחורה וקנה שעורים לאו שינוי דמקנה [הוא]. דאיכא למימר מורה דרך הוא לו ולא נתכוין אלא לריוח מכל מקום, ולא הוי שינוי דמקנה מעותיו ללוקח. אלא אמר ר' [אלעזר] תרוייהו רבי מאיר ולא קשיא, הא דתני אם פחתו [לו] והותירו [לו] בשאמר לו קנה חטים והביאם ואקחם לאכילתי וחצי שכר לך, והלך הוא ושינה דעתו וכונתו וקנה שעורים, הוי שינוי ודאי, דלא נתכוין הוא לאכילת שעורים, וקנאן לוקח, ומחזיר לו זוזיו. אבל אמר לו קנה חטים ונמכור אותן להרויח בהן, והלך הוא וקנה שעורים, לא הוי שינוי. דמקני ליה לגמרי. דלריוח בעלמא קא איכוין. הילכך לגבי הפסד הוי שינוי, דמוקים להו ברשותו, ואם פחתו פחתו לו. לגבי מותר לא הוי שינוי, דלהרויח איכוין. הילכך חולקין. מחכו עלה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה וכי מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטיו לבעל מעות. פירוש לרבי יוחנן דאמר דשינוי גמור הוא בין לריוח בין להפסד, ולא עשה שליחותו כלל, כיון דא"ל בעל המעות קנה שעורים והלך הוא וקנה חטים. מי אמר לבעל חטים שאלו המעות לפלוני הן, והקנה חטיו לבעל המעות שיעמידם ברשותו לקחת מהן חצי הריוח.
<h2>דף קד:</h2>
למקצת. אמר לו ר' אמי כתב לך התקבלתי. פירוש כלומר כתב לך כי מעת שתקבל אותם מרב יוסף נפטר רב יוסף (מאחרהתם) [מאחריותם]. לסוף א"ל התקבלתי נמי ולא כלום הוא דילמא אדאתית שכיב וכול'. פירוש כלומר שמא קודם שיגיעו הזוזים לידך ימות רבי אבא ויזכו בניו במעות, ונמצאת קבלת רבי אבא ולא כלום היא, כי עת לקיחתך לזוזים לא הוה ליה לרבי אבא כלום. כי אתא נפק לאפיה עד תוך. פירוש כי היכי דליקדום וליקבלינהו לזוזי עד דלא ייתי ויחזיק ב[ה]היא אסקופה דאקני ליה. דקיימא לן אקני מטלטלי אגב מקרקעי גבה מקרקעי גבי מטלטלי, כלומר כיון דגבה הקרקע זכה במטלטלין ואין יכול לחזור בו. ופירוש תווך, שם מקום.
<h2>דף קה:</h2>
אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וכולי. פירוש אע"פ שלא נשבע עליו, אלא כפרו בב"ד ואיכא סהדי דבההיא שעתא דכפריה איתיה בביתיה, נעשה עליו גזלן וקנאו ונתחייב באונסיו. ואם איתה מכפירה איפסיל ליה. פירוש ואם איתה להא דרב ששת דבכפירה לחוד הוי עליה גזלן, הא קיימא לן דגזלן פסול לעדות, ומי שהוא פסול לעדות פסול הוא לשבועה. ולמה נצרך התנא לומר דלא מיפסיל והוי חשוד אלא לאחר השבועה. אמרי הב"ע. פירוש בהא מתניתין דחשוד דלא פסלא אלא לאחר שבועה.
<h2>דף קו:</h2>
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון. פירוש ונמצא שהוא גנב. מקצת פירשו הטוען טענת גנב בפקדון ונשבע, ובאו עדים שהוא גנבו, אינו חייב בתשלומי כפל עד שיכפור בטענתו של מפקיד במקצת ויודה במקצת שנאמר כי הוא זה. ויטעון טענת גנב נמי במקצת. כיצד צריך שיטעון המפקיד שהפקדתיך שלשה כלים ופשעת בכולן. ויטעון הנפקד "לא כי, שנים הפקדתני, אחד הננו, והשני נגנב". ואז צריך שישבע שנים נתת לי ולא שלשה והאחד הילך והאחד נגנב, שבועה שלא פשעתי בו, שבועה שלא שלחתי בו יד, שבועה שאינה ברשותי. ואם באו עדים אחר שבועה זו שהוא גנבו [או] שהוא אכלו, משלם תשלומי כפל. ואם אינו כופר במקצת ויודה במקצת, לא חיילא עליה שבועה, שנאמר כי הוא זה. וכיון דלא חיילא עליה שבועה אינו חייב בתשלומי כפל, שאין שומר חנם חייב בתשלומי כפל לעולם אלא בטוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים שהוא גנבו. אבל אם טען כי הכל נגנב אינו חייב שבועה דאורייתא. דהא לא הודה במקצת. וכיון דלית עליה שבועה לית עליה כפל, והא דאמר רבי חייא דכי הוא זה לענין הפרשה שכתוב בה הוא דאתא, פליגא אדרבי חייא בר יוסף דאמר עירוב פרשיות כתיב כאן. וכי הוא זה אינו ענין לזו הפרשה של פקדון, אלא לפרשת הלואה הוא דאתא, שלא ישבע אלא אם [כן] הודה במקצת.
<h2>דף קז.</h2>
ואמרינן מאי שנא מלוה דלא ישבע אלא אם הודה במקצת. ומהדרינן חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וכופר בו לגמרי, הואיל וגמלו טובה. וזה שכפר במקצת, אישתמוטי הוא דאישתמיט עד שיהא לו ויחזיר. אמר רחמנא רמי שבועה עליה דלודי. אבל פקדון, כיון דליכא חזקה מעיז ומעיז. אע"ג דלא הודה במקצת אלא כפר לגמרי ישבע כדרבא.
<h2>דף קז:</h2>
[תני רמי בר חמא ד' שומרין צריכין כו']. פירוש אמר רמי בר חמא דשבועת השומרים הכתובה בתורה אינן מתחייבין עד שיודו במקצת ויכפרו במקצת. וכגון דא"ל שלש פרות מסרתי לך וא"ל אידך חדא להד"ם, אלא שתים היו, וחדא מתה באונס, וחדא מתה בפשיעה דבעינא לשלומי לך. דהיינו הודאה. ופירשו דבריו של רמי בב"מ בפ"א [ה' ע"א]. ושדר רבינו האיי גאון זצ"ל דלית הלכתא כרמי, שהלכה רווחת היא בישראל ששומר חנם על הגנבה והאבדה, ושומר שכר והשוכר על השבר והשבוייה והמתה, והשואל על מתה מחמת מלאכה, נשבעין שבועת התורה, ואע"פ שלא הודו במקצת, וכן הלכה.
<h2>דף קח:</h2>
למקצת. הגוזל את אביו ונשבע לו, ומת האב, והבן רוצה עתה לעשות תשובה ולהחזיר מה שגזל, כיצד יעשה, בזמן שלא הניח אביו יורש אלא הוא, נותן את גזל אביו לבניו הוא עצמו, ואומר להם "זה גזל אבא" כדי לקיים מצות השבה. ואם הניח האב בנים זולתו, נותן את הגזלה לאחיו בחלקם, ואומר להם "זה גזל אבא", ונוטל הוא כדי חלקו, כדי שיקיים מצות השבה. ואם אינו רוצה שיתן משלו או אם אין לו מה שמחזיר, תקנו לו חכמים מפני תקנת השבים, שילך אל אהוביו ורעיו [ו]יקח מהם כנגד מה שגזל בתורת אמנה, ויתן אותו לבניו או לאחיו לקיים בו מצות השבה. ויאמר להם "זה גזל אבא". ויבואו הם המלווים ויקחו אותו מן אחיו או מן בניו. וכן האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי. כלומר הנאתי אסורה עליך כקרבן בחיי ובמותי. לא בטלה ירותת אורייתא מקמי נדריה, דלאו כל כמיניה. דלא אמר "לא תורישני" בהדיא. והיכי מחלינן האי ממונא גבי האי בן, אי אית לה אחי למודר, שקלי כל הירושה, וספו ליה מדידהו אי נמי לית אחי ולית ליה בני, אזיל ליה ויזיף ממונא שיעורא דנכסי אבוה, ואתי בעל חובו שקיל להו לנכסי בחוביה ולא חייש. דהא לא מתהני מגופייהו. וכל האי תקנתא לקיומי מצות ירושה. ויש מי שפירש ואם אין לו, ממון. פירוש אחר הדירו הנאה מנכסיו ומת, אם אין לו אלא הוא, יתן הירושה לבניו עצמו, כדי שלא יהנה מדבר שהודר ממנו. ואם הניח האב בנים זולתו, יתן חלקו לאחיו ולא לבניו, וילך וילוה מאחרים כנגד החלק המגיעו מירושת אביו, ויבואו המלוים ויטלו חובם מירושת אביו. ולא יטול הבן את הירושה בידו, אלא יטלוה אחרים אע"פ שנחשבת לו.
<h2>דף קיד.</h2>
דדיני בגיתי. פי' רב האי גאון גיתי מילה בלשון פרסי היא, ופירשוה שאומדין בדעת ודנין וא"צ לראיות ברורות, וכמו שאומרים בלשון ישמעאל (ג'זאף) [תרגום: אומד].
<h2>דף קיז:</h2>
למקצת. אמר ליה האי רודף הוא. פירוש מריה דהאי חמרא רודף [הוא], שביקש להטביען (בחמור) [בנהר] ולהמיתם. והאי שהשליכו נרדף. ונרדף ששיבר כלי רודף פטור. רבא לטעמיה עד מ"ט מתחייב בנפשו הוא. פירוש דקיימא לן [ברכות נ"ח ע"א] הבא להרגך השכם להרגו דכתיב אם במחתרת ימצא הגנב וגו', וכיון דרודף הוא יש לנרדף להרגו להציל עצמו ואינו מתחייב עליו. ואם אינו מתחייב על גופו, על ממונו לא כל שכן שלא יתחייב, ופטור.
<h2>דף קיח.</h2>
אמר רב לדעת. פירוש וידעו הבעלים. צריך דעת. פירוש צריך כשיחזיר, להודיע לבעלים כי החזירו. ואם החזירו בלא דעתם, אע"ג דמנו ומצאו חשבונם ומת או נגנב חייב באחריותו. ולעולם הוא חייב באחריותו עד שיודיע לבעלים שהחזירו. ואם גנב בלא דעת בעליו והחזירו ומנו הבעלים הצאן ומצאוה שלמה, נפטר מאחריותו בין אם מת או נגנב.
<h2>דף קיח:</h2>
והא דתניא הגונב טלה מן העדר וכול'. עד אוקימנה בשומר שגנב מרשותו. פירוש בשומר שגנב סלע מצרור שהיה פקדון בידו או טלה מעדר שהיה פקדון בידו. דרבי ישמעאל סבר לא כלתה שמירתו. פירוש לא כלתה שמירתו בגניבתו, אלא עדיין היא ברשותו ותחת שמירתו, ויחזיר הסלע בצרור והטלה בעדר. ואם נאנסו אח"כ פטור. ולפיכך לא צריך מידי. פירוש לא צריך להודיע לבעלים, דאיהו במקום בעלים קאי. ורבי עקיבא סבר כול' עד וכאילו לא החזיר דמי, דעדיין ברשותיה קיימא. פירוש וחייב באונסין עד שיודיע לבעלים.
